פסק-דין בתיק ת"א 31478-11-09

בפניי מונחת תביעת תובעת 1, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") אשר שילמה למבוטחת על פי הפוליסה את סכום הנזק שנגרם למבוטחת כתוצאה מנזקי שריפה של מחפר, וכן תביעת תובעת 2, אשד עמיקם ואהוד תיכנון תיאום ובינוי בע"מ (להלן: "המבוטחת") בגין נזק שנגרם לה באירוע השריפה ולא כוסה בפוליסה של שומרה.

התביעה הוגשה ביום 26.11.09 כנגד נתבעת 1, אמיר שירותי הבטחה ושמירה, אשר סיפקה את שירותי השמירה באתר בו אירע אירוע השריפה (להלן: "ספק שירותי השמירה"), כנגד נתבע 2 אשר נטען כי הינו הבעלים והמנהל של ספק שירותי השמירה וכנגד נתבעת 3, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") - המבטחת את נתבעים 1 ו - 2.

בתביעתן טוענות התובעות כי ביום 22.11.08, בעת שמחפר המבוטחת היה מצוי בשמירת ספק שירות השמירה, עלה המחפר באש.

לאחר בדיקה הוברר לתובעות כי אלמונים חדרו למתחם השמירה דרך פתח בגדר והציתו את המחפר בלי שהשומר מטעם ספק שירות שמירה הבחין בדבר (ראה סעיף 7 לכתב התביעה).

התובעות טוענות כי באירוע נגרם להן נזק כמפורט בהרחבה בסעיפים 15 - 17 לכתב התביעה, בסכום כולל של 197,280 ש"ח, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מגיע סכום הנזק לסך 207,238 ש"ח, אשר נתבע בתביעה.

לפיכך טוענות התובעות כי הנתבעים חייבים לפצותן על נזקיהן באירוע, מכח חבותם כשומר שכר, כשהם מנועים מלטעון כי לא יכלו לחזות נסיבות השריפה מראש ו / או למנען, משתפקידם שמירה מפני מזיקים אפשריים; מכח חוק חוזה קבלנות והפרתם חוזה זה; מכח דיני הנזיקין,  משהנתבעים התרשלו בביצוע תפקידם; מכח חבותם של הנתבעים כ"תופס המקרקעין" מהם יצאה האש; וכן משום שלא ביצעו סיורים רגליים לאתר סכנות, לא שמרו כפי ששומר סביר היה שומר, לא דאגו לגידור בטוח של איזור השמירה, איפשרו חדירת גורמים זרים ומזיקים לתחום איזור השמירה; לא שמרו על מתחם השמירה בטוח וסגור; לא דאגו לכמות שומרים מתחלפים למנוע הרדמות בשמירה.

בכתב ההגנה שהוגש ביום 27.12.09 טוענים הנתבעים כי האירוע והנזק הנטענים והמוכחשים, נגרמו שלא כתוצאה מסיבה הקשורה לנתבעים; כי האירוע נגרם בשל התרשלות המבוטחת אשר לא דאגה לאמצעי המיגון הנדרשים; כי בהתאם לדרישות המבוטחת והנחיותיה הוצב שומר אחד בלבד באתר שהוא רחב ידיים ומתפרש על פני שטח של כ - 2.5 דונם ובו מצויים כליי רכב וכלים מכאניים רבים, למרות בקשות והתראות מצד הנתבעים או מי מהם להוסיף שומר נוסף; כי השומר שהיה באיזור שער הכניסה שמע קול רעש ומיד לאחר מכן הבחין בדליקה הבוקעת מתוך המחפר שחנה בצמוד לגדר האתר, כי מיד כשהבחין השומר בדליקה פעל בקור רוח ובמהירות והזעיק את כוחות כיבוי האש למקום, אשר הגיעו במהרה וכיבו את הדליקה שפרצה מתוך המחפר ובכך מנע שריפה גדולה יותר, דבר אשר גרם להקטנת הנזק; כי המחפר חנה בצמוד לגדר המקיפה את האתר ובמצב זה כל אדם העובר במקום יכול ללא קושי ומבלי שהשומר יבחין, לזרוק מעבר לגדר כלי עם חומר דליק לעבר אתר המבוטחת, מה גם שהשמירה אינה בצמוד לכלי הרכב עצמו ואינה פרטנית לכלי זה או אחר.

הנתבעים טוענים עוד כי טענות התובעות לפיהן אירוע ההצתה נגרם כתוצאה מחדירת אלמונים לשטח האתר דרך פירצה בגדר, הינה טענה בעלמא, אשר אינה מבוססת על כל דו"ח משטרתי ו / או אסמכתא אחרת, ואינה אלא ניסיון חסר תום לב להטיל את האחריות בגין רשלנות המבוטחת, שלא דאגה לאבטחה מינימלית, על כתפי הנתבעים (ראה סעיף 9.9 לכתב ההגנה).

הנתבעים מכחישים כי חלה במקרה הנדון אחריות על פי חוק השומרים, שכן בהתאם לסעיף 2 (ב) לחוק זה פטור השומר מאחריות לנזקים שנגרמו בנסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; כי גם לא היתה לנתבעים החזקה והשליטה בנכס, הנדרשת להטלת אחריות בהתאם לסעיף 1 (א) לחוק השומרים; כי התובעות יודעות את נסיבות האירוע הנטען ולכן לא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעד עצמו" ו / או "הדבר המסוכן"; מוכחש כי הנתבעים או מי מהם עונים להגדרת "תופס מקרקעין".

כן טוענים הנתבעים, כי לאחר האירוע הנטען נמשך הקשר המקצועי בין המבוטחת לבין ספק שירותי השמירה ואף אותו שומר שהיה מוצב באתר בליל האירוע המשיך בעבודתו, דבר המצביע כי המבוטחת סבורה כי הינה מקבלת שירותי שמירה מקצועיים ובהתאם לכל הכללים הנהוגים והמקובלים.

דיון

אומר מיד כי מצאתי כי דין תביעה זו להדחות.

ואנמק כנדרש.

מכתב התביעה עולה כי התובעות מבססות את עילות התביעה על נסיבות אירוע מסויימות, היינו כי ספק השמירה או מי מטעמו, אפשר לאלמונים לחדור למתחם השמירה דרך פתח בגדר, בכך אפשר לאלמונים להצית את המחפר ולגרום לנזק.

לכתב התביעה צורפו מסמכים מהותיים כגון הפוליסה עצמה, רישיון המחפר, הסכם השמירה, חוות דעת מומחה השריפות, חוות דעת השמאי, הודעת תשלום וכו', אך לא צורף מסמך מהותי לקביעת אחריות הנתבעים, הוא דוח החקירה (אליו מפנה גם השמאי י. זכאי בסיכום חוות דעתו), מסמך אשר היה מצוי בידי התובעות או מי מהן עובר להגשת התביעה, אף עובר לקבלת חוו"ד השמאי, והעיקר, דוח החקירה הוא המסמך (בהא הידיעה) אשר בכפוף לממצאיו נשקלה האפשרות להגיש תביעת שיבוב כנגד ספק שירותי השמירה (ראה עמ' 4 ובמיוחד עמ' 7 לחווה"ד י. זכאי מיום 28.1.2009).

מסמך מהותי זה לא הוגש יחד עם כתב התביעה!

לא למותר לציין כי בסעיף 16 לכתב התביעה נדרשים הנתבעים לשאת בשכר החוקר עורך דוח החקירה בסכום 1,733 ש"ח.

גם בכתב התשובה לכתב ההגנה, שהוגש ביום 25.1.2010, אין התייחסות מטעם התובעות לטענות הנתבעים בסעיף 9.9 לכתב ההגנה, כי בכתב התביעה לא הובאה גירסה מבוררת לטענה של "חדירת אלמונים לאתר דרך פירצה בגדר".

רק במסגרת ביצוע ההליכים המקדמיים, בין השאר במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים, ולאחר שבית המשפט נדרש לעניין זה באופן מיוחד, הוגש לתיק ביהמ"ש דו"ח חקירה (קבוצת מוקד חקירות מיום 10.12.08), במסגרת הגשת תצהירי העדות הראשית של הצדדים (ומטעם הנתבעים).